החלטה בתיק בש"א 16660/07

1.       התובעת, ילידת 1.1.1954, נפגעה בתאונה, שלדבריה היא "תאונת דרכים", כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, אשר אירעה בתאריך 17.10.2006, ובבקשתה שלפני עותרת היא לכך שהנתבעים יחוייבו לשלם לה תשלום תכוף.

          בתאונה נפגעה התובעת בעמוד השדרה, ונותרה משותקת בפלג גופה התחתון, והיא מרותקת לכסא גלגלים.

2.       ראשית אתייחס לטענת המשיבים, כי אין מדובר בתאונת דרכים, אלא במעשה מכוון.

          טענת המשיבים בעניין זה, ובשלב זה, מבוססת על הודעתה של התובעת במשטרה.

          התובעת מתגוררת בישוב המצוי באזור השומרון, ולטענתה נהגה להגיע לעיר נצרת לשם קיבוץ נדבות. בהודעתה במשטרה מסרה, כי ביום בו נפגעה, סימן לה נהג פלוני להתקרב אליו כדי לתת לה נדבה בסכום של 20 ש"ח, ומשהתקרבה, חטף הנהג את תיקה, שהיה תלוןי על כתפה, וניסה לברוח מהמקום. כתוצאה מהניסיון לחטוף את תיקה נפלה התובעת, ונדרסה בגלגלי כלי הרכב, בו נהג האדם שניסה לחטוף את תיקה.

          כידוע, בשלב הנוכחי אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה, וכל שעל התובע להראות בבקשתו לתשלום תכוף הוא, שאירעה תאונת דרכים לכאורה. במקרה שלפני, נראה לכאורה, שהמעשה המכוון, אם היה כזה לפי הודעת התובעת, נועד לחטוף ממנה את תיקה. ואולם, דריסתה של התובעת בגלגלי המכונית לא הייתה מעשה מכוון, אלא תאונה שנבעה מכך שהתובעת נפלה.

          על כן, הנני סבור, כי בשלב העכשווי מתקיים התנאי שמדובר בתאונת דרכים לכאורה, ומכאן בא אני לדון בבקשת התובעת לגופה. כמובן, שבמסגרת שמיעת הראיות בתיק העיקרי, ניתן יהיה להכנס לעובי הקורה, ולבחון טענות כל אחד מהצדדים לעומקן.

3.       התובעת אישה נשואה, ובבקשתה טענה כי היא מטופלת בארבעה ילדים קטינים, ובעלה אינו עובד. לטענת התובעת בבקשה, הכנסתה מקיבוץ נדבות בעיר נצרת עמדה על סכום של 10,000 ש"ח לחודש.

          התובעת מוסיפה וטוענת, כי יש לפסוק לזכותה תשלום תכוף לצורך סיפוק צרכי מחייתה בסך 10,000 ש"ח לחודש, הוצאות אישפוזה בסך 70,000 ש"ח, וכן תשלום עבור מעקב רפואי, טיפולים ותרופות בסך 20,000 ש"ח.

3.       הוצאות מחיה:

          התובעת, בחקירתה על תצהירה, אישרה כי מעיסוקה בקיבוץ נדבות אספה כ- 150 ש"ח עד 250 ש"ח ליום. בממוצע ניתן לומר, כי התובעת אספה מעיסוקה זה כ- 200 ש"ח ליום בממוצע. אם נביא בחשבון את העובדה, כי במועדים שונים התובעת לא יכלה להכנס לתחומי מדינת ישראל בשל סגרים שהוטלו על ידי כוחות הבטחון, כי אז נראה, שניתן לומר, שמקיבוץ הנדבות אספה התובעת כ- 5,000 ש"ח בממוצע לחודש.

          זאת ועוד, בניגוד לנטען בבקשה, שם אמרה התובעת כי בעלה אינו עובד, התברר במהלך חקירתה כי בעלה עובד במסגריה לתיקון כלים חקלאיים, המצויה בביתם של בני הזוג, אם כי אין מדובר בעבודה קבועה אלא בעבודות מזדמנות הניתנות לו מעת לעת.

          לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור, כי בהתחשב בכך שהתאונה אירעה בחודש אוקטובר 2006, יש מקום לפסוק לתובעת דמי מחיה בסך 91,000 ש"ח בגין התקופה שמיום התאונה ועד ליום 31.12.2008, (לפי חישוב של 3,500 ש"ח לחודש, עבור 26 חודשים).

          אזכיר בהקשר זה, כי מכיוון שהתובעת היא תושבת אזור השומרון, אין היא זכאית לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי או לקצבאות אחרות, המשולמות לתושבי ישראל שנקלעו למצבה. עוד אעיר, כי אין אני מקבל טענות באת כוח הנתבעים, כי העיסוק בקיבוץ נדבות הוא עבירה פלילית שאין לפצות בגינה.

4.       הוצאות אישפוז

          התובעת צרפה לבקשתה קבלות שונות, מהן עולה כי שילמה לבית החולים "אל אקצה", שם הייתה מאושפזת 51 ימים, סכום של כ- 7,000 ש"ח. בחקירתה מסרה, כי למעשה בעלה לווה סכום של 12,000 ש"ח לצורך תשלום לבית החולים, ואף פרטה כי מדובר בשתי הלוואות, בסך 6,000 ש"ח כל אחת, שבעלה קיבל משני אנשים שונים.

          דברי התובעת בעניין זה נאמנים עלי, ולפיכך הנני סבור כי יש לחייב את המשיבים לשלם לה סך 12,000 ש"ח בגין הוצאות אישפוז.

          התובעת טענה כי קיים חוב לבית החולים שטרם סולק, ובעלה חתם על שטרי חוב להבטחת פרעון חוב זה. בשלב הנוכחי לא ראיתי כי המצב בשל לפסיקת תשלום תכוף, ומוצע כי ב"כ התובעת יפנה את הנהלת בית החולים לב"כ הנתבעים, על מנת שבית החולים יציג את חשבונותיו לב"כ הנתבעים. אם החוב לבית החולים לא יסולק לאחר שחשבונותיו יוצגו, ודרישת בית החולים כלפי התובעת ובעלה תוסיף לעמוד על כנה, כי אז תהיה התובעת רשאית להגיש בקשה מחודשת לתשלום תכוף בעניין זה.

5.       מעקב רפואי ותרופות